פסק-דין בתיק ת"א 15693-12-08

1. סכסוך שכירות של חנות שהוליד תביעה כספית ע"ס 230,000 ש"ח (נכון ליום הגשת התביעה) שהגיש השוכר כנגד המשכיר: 165000 ש"ח נתבעו כנזק בעטיה של הפרת חוזה על ידי הנתבע. 50,000 ש"ח נתבעו בעילה שלפי חוק איסור לשון הרע (כפיצוי בלא הוכחת נזק). 15,000 ש"ח נתבעו בגין גביית שיק ביטחון בלא שנתמלא התנאי. בהמשך הדרך בא ויתור על העילה שלפי חוק איסור לשון הרע.

הנתבע - המשכיר הגיש מצדו  תביעה שכנגד ע"ס 34648 ש"ח.

ראיתי לדחות התביעה העיקרית ברובה ,למעט החזר חלקו הארי של סכום שגבה הנתבע מן התובע באמצעות שיק בטחון.  ולקבל חלקית התביעה שכנגד שאף היא נדחית בחלקה הארי.

2. בלב התביעה העיקרית עומדת טענה להפרת חובת גלוי בשלב המו"מ החוזי, ולחלופין הפרת ההסכם מאחר והמשכיר (עו"ד בעיסוקו) לא גילה אוזנו של השוכר ששטח הגלריה בחנות המושכרת נבנה בלא היתר, ובהמשך הפר התחייבות לדאוג ללגליזציה של אותה גלריה. כנגזרת,  לא יכול היה התובע לקבל רישיון עסק, ואף הוגש נגדו כתב אישום בגין ניהול עסק בלא רשיון. הוא נאלץ לסגור את העסק בו השקיע כספים, כאשר כוונתו היתה למכור אותו ברווח. לטעמו היה הרווח הצפוי 165,000 ש"ח - שירדו לטמיון.

אסקור להלן עיקרי טענות הצדדים, על פי כרונולוגית האירועים. בסקירה תשולבנה   הקביעות העובדתיות, תוך התייחסות לטענות הצדדים.

השתלשלות כרונולוגית - לגרסת התובע

3. התובע מתאר עצמו בתצהירו כסוכן ביטוח ויזם בתחום המסעדנות: הוא מאתר נכסים, מקים בהם עסק זה או אחר לממכר מזון, ולאחר מכן מוכר העסק ברווח לאחר שכבר צבר מוניטין וקהל.

ביום 4.9.07 חתמו הצדדים על הסכם שכירות ביחס לחנות בת 40 מ"ר וקומת גלריה שבדרך העצמאות בחיפה. ההסכם נחתם עד 30.9.08 עם שתי תקופות אופציה הכפופות למתן הודעה של השוכר על הפעלת האופציה כאמור בסע' 11 להסכם.

התובע רצה להקים במקום מזנון לממכר מזון תאילנדי ומטרה זו היתה ידועה לנתבע  - המשכיר. חרף זאת לא גילה האחרון אזנו של התובע שקומת הגלריה במושכר- נבנתה בלא היתר, ולפיכך לא יוכל התובע לזכות ברישיון עסק.

4. התובע החל להפעיל המזנון ולדבריו העסיק מספר עובדים.  צורף עלון פרסום. ב 24.10.07  הגיש בקשה לקבלת רישיון עסק מהעיריה.

5 . ב 31.10.07 קיבל התובע דו"ח בגין עבירה על חוק רישוי עסקים, בו צוין שלעסק כל האישורים הנדרשים לבד מנושא הגלריה בלא היתר.

6. ב 29.1.08 נענה התובע על ידי המחלקה לרישוי עסקים בעיריה, כי נמצא שקומת הגלריה נבנתה בלא היתר ולא ניתן לאשר למקום רישיון עסק אלא אם יוצא לגלריה היתר בניה. ראה נספח ו' לתצהיר התובע.

אציין כבר עתה שבנוסח המכתב צוין " הנך נדרש להציג תוך 45 יום מיום קבלת מכתב זה צילום אישור להגשת בקשה להיתר בניה, אחרת נאלץ להביא לדחית הבקשה לרשיון עסק".

7. לדברי התובע - יידע את הנתבע בכך שנדרשת לגליזציה של הגלריה ( האחרון מודה בכך שיודע בעל פה); והנתבע הבטיח לטפל בהוצאת ההיתר לגלריה אך לא עשה דבר. התובע מצדו דאג ליתר האישורים הנדרשים. הוא צירף קבלות וחשבוניות המלמדות על השקעת סכום מצטבר של 43346 ש"ח (לצורך שיפוץ המושכר והתאמתו לשמש כמסעדה) , וסכום נוסף במצטבר של 40986   (בגין רכישת ציוד מקצועי להפעלת המסעדה).

8. במהלך שנת 2008, כך לטענת התובע, גמלה בליבו ההחלטה למכור זכויותיו בעסק לצד שלישי. כהערה שלי - יצוין כי עסקינן בשלב מקדמי, בו טרם צבר העסק מוניטין. 

ביום 20.6.08 התקשר התובע  עם מר ערן דדו בזכרון דברים שצורף,  לפיו  ימכר העסק למר דדו כולל השקעה ציוד ומוניטין  תמורת הסך של 165,000 ש"ח בצירוף מע"מ. צורף גם אישור הפקדת מקדמה לבנק. לדבריו  - הודיע לנתבע ( האחרון מכחיש) על דבר העסקה עם מר דדו כשוכר מחליף.

9. ב 7.9.08 נשלח לתובע  מכתב נוסף מהעיריה המיידע  כי יוגש נגד התובע כתב אישום על ניהול עסק בלא רישיון, וכי לא הוגשה בקשה להיתר בניה לגלריה, ולפיכך נדחית בקשתו לרשיון עסק.

כהערה שלי אציין כבר כעת כי הוכח שבקשה להיתר לאותה גלריה דוקא הוגשה עוד במאי 2008 (!), ומחלקת רישוי עסקים לא יודעה בכך.

כתב האישום אכן הוגש כנגד התובע  לביהמ"ש לעניינים מקומיים, ב 23.9.08.